וינטאג' או איך למכור חולצה של סבתא שלי משנות ה-20 ב-200 ₪.

by

פנים רבות לנוסטלגיה: ריחות מן העבר כמו לדוגמא ריח פריחת היסמין באביב המחזיר אותי לילדותי המאושרת ונטולת הדאגות בכפר סבא. שירים הו כן, שירים. עד היום שאני שומעת  נאת Everything I do, I do it for you  של בריאן אדמס אני מרגישה צורך להתחיל לבכות ובכל פעם שאני אוכלת פיתה עם חומוס ונקניק אני נזכרת בארוחות הצהריים של יום שישי בבית הוריי. אכן נוסטלגיה ראויה ומחממת לב.

לדאבוני איני מקבלת את התחושות האלו כאשר אני רואה בגדים ישנים (או כפי שנהוג לקרוא להם היום וינטאג').  אני חיה בשלום עם כל הקונספט של להעביר בגדים האחת מהשנייה כי בסך הכול זבל של אחת הוא האוצר של השנייה. איני יוצאת נגד שימוש חוזר בבגדים של אחרים, ההפך הוא הנכון.  .

מה שהתחיל כרעיון חביב הפך להיות מגפה שאין ממנה מנוס. בכל מקום רואים נער כנערה, בחור כבחורה הולכים ברחוב בגאון עם בגדים אותם רכשו בחנות יד שנייה או שמא עליי לקרוא לזה  וינטאג'.

אני לא מבינה גדולה באופנה, אבל נראה לי שגם בגדים חדשים המושפעים מהעבר נכנסים תחת הקטגוריה וינטאג'. בשבילי חנויות בגדים יד שנייה הן לא וינטאג', הן תירוץ עלוב לקחת חולצה בת 50, לקרוא לה וינטג' ולמכור אותה ב-150 ₪.

אויבתי המושבעת גיבנת חלומי (גם שמה המלא שמור במערכת) בטח תרצה לקרוע מעצמה את בגדי הוינטאג' שלה כאות אבל על הדברים שאני אומרת כאן, במידה ואלו כבר לא ייקרעו לפני בגלל בלאי, שוב היא תאמר "את מדברת שטויות", "את אף פעם לא ניסית", "זה עולה ככה כי זה וינטאג' (שימו לב לאירוניה). אבל אני אומרת: למה להרוס נוסטלגיה במחירים מופקעים, אם אני בוחרת לרכוש חולצה מתחילת המאה ה-20, אני רוצה לשלם עליה כמו שהיא עלתה בתחילת המאה ה-20 ולא 120 ₪.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: