טוב, עכשיו תגלו שאני לא באמת בת 16 וחצי. אני עוד זוכרת את הימים שראינו בטלויזיה נונסנס. נונסנס בלי להסריח ממאמץ, בלי להזיע כדי להקרא סאטירה, בלי להדיף אפטר טייסט דידאקטי או מוסרי. פשוט נונסנס. והיום, כל כך הרבה ערוצים, כל כך הרבה אופציות אלא שחול, חול ואין מה לאכול. מה שמוביל אותי למסקנה ששיקולים מסחריים הורידו לקומדיה את הבולבול. זה לא שאין תוכניות מצחיקות, היה "אחד העם 1", ה"רצועה" ולעתים אפילו "הישראלים", "ארץ נהדרת" בהרבה תוכניות וכמובן ה"חמישיה" לפני התקופה המורבידית. אלא שזה טיפה בים על רקע האפשרויות, יש אפילו ערוץ ספיציפי לזה – "ביפ". חבל ש"סיינפלד" היא עדיין התוכנית הכי מצחיקה שם. ומדובר בסיטקום מלפני 20 שנה, כן?!
המסחריות מסרסת לא רק משיקולי רייטינג. זה גם הכסף לכשעצמו, ההשקעה הגדולה, התקתוק המושלם. בכל המחנק הזה להומור אין אוויר. ויותר מזה, מסחריות מטבעה מכוונת למכנה משותף גדול ככל האפשר מה שהופך את משרתיה לסוג של נכים. זה או שאתה מנסה לחמוק בין הטיפות הענקיות – הפרות הקדושות, או שאתה מתעסק בלנתץ אותן. ב"ניקוי ראש" שדוקא היתה סאטירה מובהקת, אפילו ב"זהו זה" הם עשו את זה בצורה כל-כך נון-שאלאנטית. כאילו לא היו מודעים. אני מניחה שבתקופה בה לא ניתן למדוד תוך כמה שעות מהשידור כמה צפו בך או שמעו אותך אתה יכול להרשות לעצמך להיות משוחרר. בגלל זה טל פרידמן כל כך מצחיק. נראה שהאיש לא חושב על נתוני טבלת המחר. ממש כמו דובל'ה, מוני וכמובן בראבא הגאון.
אתמול רצו בחינוכית תוכניות "זהו-זה" לפורים מכל השנים. לצערי הספקתי לראות רק שתי תוכניות אבל השתנתי מצחוק, קורע. אפילו קושניר מצחיק. הקטע הוא שהם התעסקו בתכנים שהיום קשה לי להאמין שהיו עוברים בשקט. כמעט בכל סצינה הדמות המבוגרת ניסתה לפתות את דמות הילד/ה בסוכריות, הציעה לו/ה לשבת על ברכיו או סתם לבוא אליו הביתה. הדבר הראשון שעלה לי בראש: גוועאלד! פדופיליה! וזה קורע מצחוק! את תוכניות "זהו זה" כבר ראיתי בעבר, כמובן כשהיה רק הערוץ הראשון ופחות כשעלה הערוץ השני ואז גם הם התחילו קצת לרצות מדי לטעמי. מעולם לא הבחנתי בתכנים האלו. האם זה בגלל שהייתי יותר צעירה או פחות רגישה או מודעת? מה זה משנה תכל'ס מה שקורה היום עם כל המודעות והזהירות המתבקשת לא מעט אנשים מצאו טעם לפגם בשיתוף הפעולה שלי ושל עמית. בעיקר כשזה נוגע לעניין הצילומים. עמית צולמה להפקת אופנה שנועדה לתעד את הקולקציה המשותפת שלנו. מן הסתם היה טבעי שהיא זו שתצטלם. מן הסתם דאגנו שזה יצא ברוח טינאייג'רית גם מבחינת הרקע, ההעמדה האיפור המינימלי וכו'. אלא שיש שטוענים שעצם השימוש בילדה בצילומים הוא בעייתי וזה הכי מפחיד בעיניי. זה שזה הדבר הראשון שעולה לאנשים בראש. זה או שאני מתממת או שכולם איבדו את זה. זו הסטריליות שאנחנו צוללים אליה בנחישות ובעקביות. אי אפשר סתם לצחוק, שהרי אם זה לא "סאטירה" הרי זה חולני. אם מעורבים ילדים בעניין וזה לא ל"הופ" זה כנראה חשוד.
עכשיו העניין הוא שאני גם בת וגם אמא. לילדה. רק שאני מאמינה שהפרנויה הזו מובילה לאיזה חשיבה מתודית, דיכוטומית, שהיא מאד מסוכנת. אם זה לא מתיישב לנו בול על איזו תפיסה, אנחנו מתערערים. וזה מסוכן. האמת, עדיף לצחוק…
הלינק המצורף לא ממש קשור. בעיניי זה מדהים. יואבי, בעלי אומר שזה עושה לו עצוב. אז מסתבר שכנראה גם היום אני לא כזו מודעת או רגישה.
תגים: keren zarka
Anna k. pure serious fun 
כתיבת תגובה