חבריי היקרים,גבירותיי רבותיי,ולדאבוני "גברת" אלישבע שדה,
עיניי ואוזניי נחרדו לכשנתקלתי בשורות הללו. ככל שהתקדמתי בפסקתה של הנ"ל,הדבר היחיד שהנחה והתחזק בראשי מוחי וכל רמ"ח אבריי למעשה הוא ש- נכון אלישבע את לא מבינה גדולה באופנה!!! ובעיקר את לא מבינה באפנה בכלל.
ועל כן אקרע את הבגדים חמודה,אך אלו יהיו הבגדים שלך.
וינטג' חברים זוהי אסכולה נהדרת. אסכולה שאנו צריכים להודות יום יום על כך שהיא הולכת ומתגברת ומציפה את רחובות העיר. איך לומר- תענוג לעיניים .
ועכשיו נשכיל עם קצת מידע בסיסי: אופנת וינטג' זהו מונח אשר מתייחס לפרטי לבוש מתקופות קודמות. רוב אופנת הוינטג' מתייחסת בד"כ לבגדי יד-שנייה אשר עוצבו ונלבשו בעבר, אך חשוב לדעת כי קטגוריה זו מתייחסת גם לבגדים ישנים שלא נלבשו מעולם, בגדים שמקורם בד"כ במלאי של חנויות שלא נמכר. ערכם של בגדי הוינטג' שלא נלבשו מעולם, יהיה בד"כ גבוה משמעותית מאלה שנלבשו, במיוחד אם הם נושאים עדיין את תגי היצרן (ותלוי כמובן גם במי היצרן)
אז נכון שתמיד יהיו הנוכלים שינסו לגזור קופון ולמכור תחת מעטה הוינטג' בגדים שאינם ויטאג' אמיתי, יותר מהארון של סבתא שלך.
ולכן, בתור סטייליסטית ומדריכה רוחנית לבריות אני יוצאת בקריאה נרגשת לכולם: תרגישו חופשי להתייעץ!!! (עם המבינים כמובן!)
עכשיו אלישבע מה שנשאר לך לעשות זה להתמודד עם העובדה שכל עם ישראל יודע שאת מעריצה את בריאן אדמס.(דמות וינטג'ית בפני עצמה).
בלוק שנות השישים שכזה…(בכלל, נולדתי בעשור הלא נכון!!)
בנקודות יש משהו ילדותי,תיאטרלי,נשי.
עם גרביון מתאים ואקססוריז מתאים ,כל יום אני יכולה לקחת את ההופעות שלי למקום אחר. בתמונות האלה הלכתי למשהו דרמטי עם סיכת רשת ,מגפיים כחולים וגרביון לבן. את השמלה הזמנתי מ-eBay
בשבוע האחרון נפתחה החנות השנייה של GAP. החנות הראשונה נפתחה בשדרות ממילא,ירושלים.
אני לא מבינה מה ההתלהבות סה"כ GAP פותחים עוד חנות בעזריאלי!
היא אופנה מאוד פשוטה שנראה לי שכל הזמן חוזרת על עצמה! מה עם קצת חידושים,ריגושים,גיוון?
נכון,לפעמים אפשר למצוא מציאות,אך נדיר!! אני יותר נרגשת מהפתיחה ההולכת וקרבה של H&M. בחמישי זה קורה. אני חושבת שאופנת H&M אופנה צעירה,מגניבה ומגוונת. ניתן למצוא פריטים לנערות הסולידיות,אלה שרוצות לבלוט, המגניבות ואלה שסתם נסחפות אחרי הזרם.
לפי המידע שמפרסמים לא יהיה יקר. משהו בסגנון ZARA.
בכלל, זה ששתי חברות גדולות ומשמעותיות בעולם האופנה מגיעות למדינת ישראל. זה מציב אותנו על מפת העולם המערבי.
עכשיו השאלה הגדולה מה יהיה עם המעצבים הישראלים?
החשש שלי שכל עם ישראל ירוץ לקנות ב H&M והמעצבים הישראלים עם התשוקה לאופנה יהיו במשבר!
אז אנשים, אל תאבדו ת'ראש!! בשורה התחתונה המעצבים הישראלים הם העתיד של האופנה הישראלית. סיכה שהכנתי.
מזג האוויר בדרך כלל הוא עניין די מתעתע. לעתים התחזית מנבאת לנו יום יפה והמציאות דווקא מתכננת יום אפרורי מלווה ברוחות, לפעמים מדווחים לנו שגשם עומד לרדת ודווקא אז השמש מחליטה לצאת ולפעמים, כמו בחיים, יש התאמה בין התחזית למה שקורה בשטח..
איכשהו למרות הפכפכות מזג האוויר בחודשי החורף ולמרות שעם יד על הלב אין בארץ באמת חורף, איכשהו למרות כל זה בפורים כמעט תמיד יורד גשם.
אני יודעת שזה נורא מבאס את כל הילדים שחלמו לילות רבים על הבוקר שבו הם ייצאו מהבית לבושים בתחפושת החדשה שלהם להבין שעליהם לשלב אותה עם מעיל ומגפיים אבל אני חושבת שאין מראה חמוד יותר מסופר מן בן חמש עטוף במעיל, הלא גם גיבור על בעל ראיית רנטגן ויכולת לעוף ולהציל את העולם צריך להיזהר שלא להצטנן..
אני באופן אישי, בכל פעם שמזג האוויר נותן את ההרגשה שהחורף הגיע, מרגישה צורך עז לנצל עד כמה שאפשר את כל מלתחת החורף שלי שנקנתה בימים קרים בברלין או בפריז ומאז נחה בארון ומתפללת שירד קצת גשם.
אני אוהבת חורף, אוהבת את ריח הגשם ותחושת ההתחדשות שהוא מביא איתו, אוהבת שמיים אפרוריים מכוסי עננים ואפילו אוהבת ברקים ורעמים בליל סופה. כמי שאוהבת חורף, אני גם מאוד אוהבת את הבגדים של העונה הזאת – מעילים מכל הסוגים, מגפיים, סוודרים גדולים וכמובן צעיפים – יש לי חולשה לצעיפים (וגם למטפחות לימים הקצת פחות קרים..) ובארון שלי יש אוסף די מכובד שרק מחכה ליום סגריר..
אז בהחלט היו כמה ימים שדרשו כמו שסבתא שלי אומרת ש"נתלבש חם" אבל בעצם בימים כאלה שסערה בחוץ וגשם דופק על החלון הכי כייף להישאר מכורבלים מתחת לפוך ולא לצאת בכלל מהמיטה..
שישי בצהריים הלכתי להסתובב ביריד המעצבים. היה מפוצץ באנשים ולא זול.
בשנייה שנכנסתי לשם שאלתי את עצמי" "מה אני עושה פה"?!
טוב לא רציתי לחזור חזרה הביתה אחרי שהפכתי עולמות ללכת. אני, אמא שלי וכל עם ישראל הסתובבנו ביריד (גם סוג של חוויה).
לבשתי חולצת ג'ינס גדולה של אבא שלי הוספתי חגורת פייטם כסופה וגרביון בצבע חרדל שקניתי בבלגיה. למי שמחפשת מראה ייחודי ולא יקר: קחי חולצה גדולה של אבא\סבא, חגורה מגניבה, עגילים מדליקים וצאי מהבית הכי טרנדית וייחודית. כמובן שרוב המוכרים ביריד היו לבושים בטוב טעם. אחד הטרנדים המובילים הוא הגזרה הגבוהה שבלטה מאוד ביריד כבר שנה שנייה בכל מיני דרכים וצורות. עוד טרנד ששמתי לב, המראה הרוקיסטי,הפאנק, ניטים,הרבה שחור ופייטים.
רכשתי סנדלים של "HOKI" ומכנס של "CALA" .
כן,היו מציאות, עם קצת התמקחות וחיוך השגתי גם הנחות…
היה אגף של בגדי נשים, ילדים וגברים ואגף של נעליים ואקססוריז.
כמו כן,פגשתי את ליאון מהאח הגדול אין ספק שלבן-אדם יש שיק.
והצטלמתי גם עם מעצב המותג "יוסף".
שישי בצהריים הלכתי להסתובב ביריד המעצבים. היה מפוצץ באנשים ולא זול.
בשנייה שנכנסתי לשם שאלתי את עצמי" "מה אני עושה פה"?!
טוב לא רציתי לחזור חזרה הביתה אחרי שהפכתי עולמות ללכת. אני, אמא שלי וכל עם ישראל הסתובבנו ביריד (גם סוג של חוויה).
לבשתי חולצת ג'ינס גדולה של אבא שלי הוספתי חגורת פייטם כסופה וגרביון בצבע חרדל שקניתי בבלגיה. למי שמחפשת מראה ייחודי ולא יקר: קחי חולצה גדולה של אבא\סבא, חגורה מגניבה, עגילים מדליקים וצאי מהבית הכי טרנדית וייחודית. כמובן שרוב המוכרים ביריד היו לבושים בטוב טעם. אחד הטרנדים המובילים הוא הגזרה הגבוהה שבלטה מאוד ביריד כבר שנה שנייה בכל מיני דרכים וצורות. עוד טרנד ששמתי לב, המראה הרוקיסטי והפאנק ניטים,הרבה שחור,פייטים…
רכשתי סנדלים של "HOKI" ומכנס של "CALA" .
כן,היו מציאות, עם קצת התמקחות וחיוך השגתי גם נחות…
היה אגף של בגדי נשים, ילדים וגברים ואגף של נעליים ואקססוריז.
כמו כן,פגשתי את ליאון מהאח הגדול אין ספק שלבן-אדם יש שיק.
נסעתי לראות עם משפחתי פריחה. החלטתי לקחת את הנסיעה הזאת למקום מאוד אומנותי ואופנתי. פרחים נותנים לי השראה. אחרי שחזרתי מהטיול ישבתי ולא זזתי מהדף. ציירתי בגדים המשולבים עם פרחים.
בהתחלה הייתי נגד היציאה הזו. היה קר וגשום בחוץ העדפתי להישאר בבית. היו סוגי פרחים מדהימים! צילמתי עד שנגמרה לי הסוללה במצלמה…
כן,זה מאוד מתאים לי לשכוח להטעין את המצלמה. כבר שבועיים בלי הטענה המצלמה שורדת. אני הרבה מסתובבת עם מצלמה בתיק. אני רואה הרבה דברים יפים אפילו סתם בדרך לת"א. אנשים מגניבים,מקומות מיוחדים.
כהמשך לאווירה הפרחונית,לסבתות שלי יש מבחר. מסכנות, כבר אין להן בגדים בארון! כשאני באה אליהן אני ניגשת לארון ותמיד מוצאת פריט,שניים… ואם להיות אמיתיים: בד"כ אני יוצאת מהן עם שק מלא בגדים!!
אין כמו הבגדים\תכשיטים של סבתא! שום חנות לא תחליף את הדברים שלהן. לפני שנה באתי לסבתא וראיתי שק בגדים עומד ליד הדלת.
שאלתי בבהלה: "לאן השק הזה הולך???" בשיא התמימות היא ענתה:"לפח."
מממממההההההה????? שאלתי.
כמובן שלא נתתי למעשה זה לקרות… ועשיתי סדר 🙂
כמו כן,היו בגדים שלא היו במצב טוב אז שיניתי אותם קצת.
טוב, עכשיו תגלו שאני לא באמת בת 16 וחצי. אני עוד זוכרת את הימים שראינו בטלויזיה נונסנס. נונסנס בלי להסריח ממאמץ, בלי להזיע כדי להקרא סאטירה, בלי להדיף אפטר טייסט דידאקטי או מוסרי. פשוט נונסנס. והיום, כל כך הרבה ערוצים, כל כך הרבה אופציות אלא שחול, חול ואין מה לאכול. מה שמוביל אותי למסקנה ששיקולים מסחריים הורידו לקומדיה את הבולבול. זה לא שאין תוכניות מצחיקות, היה "אחד העם 1", ה"רצועה" ולעתים אפילו "הישראלים", "ארץ נהדרת" בהרבה תוכניות וכמובן ה"חמישיה" לפני התקופה המורבידית. אלא שזה טיפה בים על רקע האפשרויות, יש אפילו ערוץ ספיציפי לזה – "ביפ". חבל ש"סיינפלד" היא עדיין התוכנית הכי מצחיקה שם. ומדובר בסיטקום מלפני 20 שנה, כן?!
המסחריות מסרסת לא רק משיקולי רייטינג. זה גם הכסף לכשעצמו, ההשקעה הגדולה, התקתוק המושלם. בכל המחנק הזה להומור אין אוויר. ויותר מזה, מסחריות מטבעה מכוונת למכנה משותף גדול ככל האפשר מה שהופך את משרתיה לסוג של נכים. זה או שאתה מנסה לחמוק בין הטיפות הענקיות – הפרות הקדושות, או שאתה מתעסק בלנתץ אותן. ב"ניקוי ראש" שדוקא היתה סאטירה מובהקת, אפילו ב"זהו זה" הם עשו את זה בצורה כל-כך נון-שאלאנטית. כאילו לא היו מודעים. אני מניחה שבתקופה בה לא ניתן למדוד תוך כמה שעות מהשידור כמה צפו בך או שמעו אותך אתה יכול להרשות לעצמך להיות משוחרר. בגלל זה טל פרידמן כל כך מצחיק. נראה שהאיש לא חושב על נתוני טבלת המחר. ממש כמו דובל'ה, מוני וכמובן בראבא הגאון.
אתמול רצו בחינוכית תוכניות "זהו-זה" לפורים מכל השנים. לצערי הספקתי לראות רק שתי תוכניות אבל השתנתי מצחוק, קורע. אפילו קושניר מצחיק. הקטע הוא שהם התעסקו בתכנים שהיום קשה לי להאמין שהיו עוברים בשקט. כמעט בכל סצינה הדמות המבוגרת ניסתה לפתות את דמות הילד/ה בסוכריות, הציעה לו/ה לשבת על ברכיו או סתם לבוא אליו הביתה. הדבר הראשון שעלה לי בראש: גוועאלד! פדופיליה! וזה קורע מצחוק! את תוכניות "זהו זה" כבר ראיתי בעבר, כמובן כשהיה רק הערוץ הראשון ופחות כשעלה הערוץ השני ואז גם הם התחילו קצת לרצות מדי לטעמי. מעולם לא הבחנתי בתכנים האלו. האם זה בגלל שהייתי יותר צעירה או פחות רגישה או מודעת? מה זה משנה תכל'ס מה שקורה היום עם כל המודעות והזהירות המתבקשת לא מעט אנשים מצאו טעם לפגם בשיתוף הפעולה שלי ושל עמית. בעיקר כשזה נוגע לעניין הצילומים. עמית צולמה להפקת אופנה שנועדה לתעד את הקולקציה המשותפת שלנו. מן הסתם היה טבעי שהיא זו שתצטלם. מן הסתם דאגנו שזה יצא ברוח טינאייג'רית גם מבחינת הרקע, ההעמדה האיפור המינימלי וכו'. אלא שיש שטוענים שעצם השימוש בילדה בצילומים הוא בעייתי וזה הכי מפחיד בעיניי. זה שזה הדבר הראשון שעולה לאנשים בראש. זה או שאני מתממת או שכולם איבדו את זה. זו הסטריליות שאנחנו צוללים אליה בנחישות ובעקביות. אי אפשר סתם לצחוק, שהרי אם זה לא "סאטירה" הרי זה חולני. אם מעורבים ילדים בעניין וזה לא ל"הופ" זה כנראה חשוד.
עכשיו העניין הוא שאני גם בת וגם אמא. לילדה. רק שאני מאמינה שהפרנויה הזו מובילה לאיזה חשיבה מתודית, דיכוטומית, שהיא מאד מסוכנת. אם זה לא מתיישב לנו בול על איזו תפיסה, אנחנו מתערערים. וזה מסוכן. האמת, עדיף לצחוק…
הלינק המצורף לא ממש קשור. בעיניי זה מדהים. יואבי, בעלי אומר שזה עושה לו עצוב. אז מסתבר שכנראה גם היום אני לא כזו מודעת או רגישה.
כשאני מביטה בתמונות של עמית עם סרט גדול בשיער או עם שמלה קטנה שחורה ומבט של מישהי שטורפת את החיים בעיניים אני לא יכולה שלא לחשוב עלי בגיל 13 ואפילו קטנה יותר מסתובבת ברחבי הבית עטופה במעיל הפרווה הלבן של אמי ונעולה (או יותר נכון שוחה…) בנעלי עקב דקיקות שהוסיפו לקומתי משהו כמו שמונה סנטימטרים וגרמו לי להרגיש אישה. הרי שאת ילדה קטנה ושואלים אותך "מה את רוצה להיות שתהיי גדולה?" התשובה כמעט תמיד היא "גדולה".
אז נכון שהפרווה לא הייתה פרווה אמיתית (מאוחר יותר גם התברר לי שהמונה ליזה שתלויה בסלון של סבתא שלי היא לא בדיוק הג'וקונדה המקורית של לאונרדו דה וינצי…) ונעלי העקב לא התאימו למידתי כמו בסיפור סינדרלה אבל ההרגשה הייתה אמיתית והובילה לתחילתו של משחק שלא הסתיים מעולם – הפינג פונג הניצחי בין הילדה לאישה שבי. כי הרי כשאנו עומדות מול ארון הבגדים שלנו כל יום הוא סוג של פורים בפוטנציה – מי נבחר להיות היום? ילדה בשמלה פרחונית דקיקה או בג'ינס וטי שירט לבנה? פאם פאטל בשמלת קוקטייל שחורה? אף אחת לא באמת רוצה לשחרר את הילדה חסרת הפחד שבה שמביטה לחיים ישר בלבן של העין ועם זאת כל אחת רוצה להרגיש נשית וסקסית, כזו שמטופפת ברחוב על נעלי עקב ופועלי בניין עוצרים ממלאכתם ומסובבים אחריה את הראש.
אז מה עושים? האם אפשר להיות לוליטה גם בגיל שלושים?
השבוע יצאתי לדייט ראשון אם איזה בחור. כמו לפני כל דייט ראשון עמדתי שעה מול המראה לבחור לעצמי בקפידה את הלוק שיראה כאילו סתם זרקתי על עצמי משהו ואני נראית מיליון דולר… האאוטפיט שנבחר היה חצאית עם פסים באפור שחור בסגנון שנות החמישים (פסים תמיד מזכירים לי את פריז), חולצה שחורה ומגפי עור שחורים. הלכנו לסרט בקולנוע לב. כשיצאנו מהקולנוע נכנסתי לפיצוציה הקרובה לקנות סיגריות, המוכר ביקש ממני תעודת זהות, ניסיתי לשווא להסביר לו שמלאו לי שלושים לפני חודשיים, הוא לא השתכנע. בינינו, אם מישהי משקרת בקשר לגילה כשהיא באה לקנות אלכוהול או סיגריות היא בדרך כלל תגיד שהיא בת עשרים ושתיים או משהו, הרי ממרומי גיל שבע עשרה, בחורה בת שלושים היא כבר עם רגל אחת בקבר. אחרי שיחה די ארוכה עם המוכר, יצאתי מהפיצוציה חמושה בקופסת סיגריות. עלינו את שדרות בן ציון, השיחה על מה שקרה הפיגה לחלוטין את השתיקה המביכה של דייט ראשון והבחור אפילו התגלה כמצחיק כשהצביע על עצמו ואמר "למה לא אמרת למוכר שזה בשביל אבא שלך?" כשהתיישבנו לבסוף לשתות בירה ולדבר על הסרט חשבתי לעצמי שהמקרה הזה מוכיח שבעצם לא צריך לבחור!
לא פלא שהג'קונדה מחייכת חיוך מסתורי, היא כנראה הבינה מזמן..
Anna k. pure serious fun 